פסק-דין בתיק ת"א 33416-08

תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ( החוק או חוק הפיצויים).

ב-2/3/2006 ארעה תאונת דרכים טראגית בה קיפחה את חייה הגב' גלינה ירמקוב ז"ל ( המנוחה) והיא בת 66.5 שנים. התובע מס' 1 הוא בעלה של המנוחה ( האלמן), התובע 6 הוא בנה, התובעת 2 היא בתה והתובעים 3-4 הם נכדיה (ילדי התובעת 2) שהיו קטינים במועד התאונה.

הנתבעת 2 מכירה בחבות ובכיסוי ביטוחי, והמחלוקת נוגעת לנזק בלבד ומתמקדת בתוחלת חייה של המנוחה, בחישוב הפסדי הכנסה בשנים האבודות ושיעור הפיצוי בשל אבדן שירותי רעיה וסבתא.

תוחלת חיי המנוחה

1.            המנוחה ילידת 5/8/1939 וביום מותה היתה בת 66 שנים ושבעה חודשים. לטענת הנתבעת, בהתאם לטבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תוחלת חייה של אישה בגילה של המנוחה עומדת על 86 שנים, והיא מבקשת לאמץ טבלא זו ולחשב את תוחלת חייה של המנוחה עד סוף שנת 2025.

2.              לטענת התובעים יש לחרוג מן הטבלאות הסטטיסטיות ולקבוע כי המנוחה היתה חיה עד גיל 90 לפחות שכן הקפידה לנהל אורח חיים בריא שהתמקד בפעילות anti aging, לרבות תזונה נכונה, המנעות מעישון ופעילות גופנית. לתמיכה בטענות אלו הוצגו צילומי פרוספקטים שונים שנטען כי המונחה חיה בהתאם להם, הובאה לעדות מכרה של המנוחה שהעידה כי היתה פעילה בריקודי עם, הובאו ראיות לכך שאחותה של המנוחה המתגוררת ברוסיה עברה בימים אלה את גיל 90, וכן צוטט דוח הנתיחה הפתולוגי בו נרשם "גופת אישה הנראית בת 50 שנה".

3.            אני מקבל את עמדת התובעים כי טבלאות תוחלת החיים הן ראיה הניתנת לסתירה וכי במקרים המתאימים ניתן וראוי לחרוג מהן - כך עושה בית-המשפט דרך קבע מקום בו מוכח כי תוחלת חייו של הנפגע קצרים מן הממוצע. עם זאת, במקרה הנוכחי לא הניחו התובעים תשתית ראייתית לסתור את הטבלאות ולקבוע תוחלת חיים מוארכת. ראשית, לא הובאה חוות דעת רפואית בנוגע למצבה הבריאותי של המנוחה (כפי שנהוג, למשל, במקום בו מתבקש בית-המשפט לקבוע תוחלת חיים מקוצרת); שנית, מהראיות שהציגה הנתבעת עולה כי התובעת סבלה מבעיות בריאותיות שונות ולא הובררה השפעתן על תוחלת חייה; ושלישית, הראיות שהציגו התובעים כשלעצמן אינן מצדיקות קביעה כי התובעת היתה חיה מעבר לממוצע, שכן, לצערנו, גם אנשים המקפידים על אורח חיים בריא עשויים ללקות במחלות שונות או להפגע מארועים חיצוניים שיקצרו את משך חייהם. מכל מקום, אין באורח חיים בריא או בכך שאחות התובעת הגיעה לגיל 90 כדי להוכיח שגם התובעת היתה מגיעה לגיל זה.

4.            אני מקבל את עמדת הנתבעת כי תוחלת חייה של התובעת היא עד דצמבר 2025. 

הפסדי שכר בעבר ובהווה

5.            התובעים טוענים כי נזקם בראש נזק זה מגיע לסך של 305,781 ש"ח (79,971 ש"ח לעבר ו-225,810 ש"ח לעתיד ללא ניכויים) ואילו הנתבעים טוענים כי הנזק מגיע ל- 98,098 ש"ח לכל היותר (הפסד בסך 231,166 ש"ח וניכויים בסך 133,068 ש"ח). חילוקי הדעות שבין הצדדים נוגעים לבסיס לפיו יש לחשב את הפסד הכנסות המנוחה ולשיעור הניכויים.

6.            לאחר שבחנתי את הראיות השונות, מצאתי כי הוכחו העובדות הבאות:

           א.         המנוחה לא עבדה והתפרנסה מקצבת זקנה בסך 1,127 ש"ח לחודש. האלמן קיבל קצבה זהה  והשלמת הכנסה בסך 853 ש"ח. סך הקצבאות שקיבלו בני הזוג מהמל"ל עמד על 3,107 ש"ח לחודש. בנוסף קיבלו ממשרד השיכון סיוע למגורים בסך 1,013 ש"ח לחודש.

           ב.         המנוחה והאלמן זכאים, כל אחד, לקצבת זקנה אישית ושווה. הקצבה מתעדכנת וגדלה בהתאם לעדכוני המל"ל.

            ג.          הובאו ראיות לשינויים שחלו בקצבה הכוללת לזוג (קצבאות זקנה + השלמת הכנסה).

           ד.         האלמן זכאי להשלמת הכנסה נוסף על קצבת הזקנה. הזכאות לקבל השלמת הכנסה אינה תלויה במנוחה ואולם הקצבה ליחיד גבוהה משיעור הקצבה לזוג.

           ה.         לא הובאו ראיות לגבי השינויים בסכום שמקבל יחיד כהשלמת הכנסה לבין הסכום שמקבל זוג, אולם הוכח כי ביולי 2006 עמד הפער על 111 ש"ח שכן השלמת הכנסה שמקבל יחיד עמדה על 1,022 ש"ח לחודש והשלמת הכנסה שקיבל זוג עמדה על 911 ש"ח לחודש.

            ו.          האלמן זכאי לקבל סיוע למגורים ממשרד השיכון באופן עצמאי וסכום הסיוע לא השתנה בשל מות המונחה.

על רקע עובדות אלו אתייחס למחלוקות שבין הצדדים:

7.            הבסיס לחישוב הפסדי העיזבון: לטענת הנתבעת יש להתחשב בקצבת הזקנה כפי שהתקבלה ביום מותה של המנוחה ולשערך אותה. התובעים טוענים כי הואיל ובמשך השנים חלו שינויים בקצבאות הזקנה יש לחשב את הקצבאות כפי שהיו ניתנות בפועל, ואת ההפסד לעתיד יש לחשב על יסוד הקצבאות העדכניות. התובעים צרפו תעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי בנוגע לגובה הקצבאות המשולם לאזרחים בגילם של המנוחה ובעלה.